חייל או שוטר שנפגעו כתוצאה מהשירות הצבאי צריכים להוכיח בתביעתם נגד קצין התגמולים שני תנאים מצטברים. הראשון שהחבלה או המחלה התרחשו בזמן השירות הצבאי; והשני שהחבלה או המחלה התרחשו עקב השירות הצבאי.
התנאי הראשון בדרך כלל לא מעורר בעיות, יתר על כן, גם חייל או שוטר שהיו בדרכם למחנה או ממנו, יכולים להיות מוכרים כמי שזכאים לתגמולים מקצין התגמולים.
אולם, התנאי השני הוא זה שעלול לעורר בעייתיות במיוחד כארש המודבר במחלות קונסטיטוציונאליות, דהיינו מחלות רדומות המתפרצות תוך כדי השירות (דוגמת סכיזופרניה).
בית המשפט העליון קבע כי ניתן להכיר גם בהתפרצות מחלה קונסטיטוציונאלית כמחלה שמזכה בתגמולים, אולם על התובע להוכיח בביעתו נגד קצין התגמולים כי במהלך השירות התרחש אירוע משמעותי שהחיש פרוץ המחלה.
התובע תגמולים מקצין התגמולים, צריך להראות כאמור את הקשר הסיבתי בין שירותו לפרוץ המחלה. על מנת לקבוע את הקשר הסיבתי, התובע נדרש להיבדק על ידי רופא מומחה. במידה ונקבע כי קיים קשר סיבתי, קצין התגמולים רשאי, אך לא חייב, לקבל חוות דעת זו. קצין התגמולים רשאי אף לבקש חוות דעת נוספת. לאחר מכן, החייל ישלח לוועדה רפואית על מנת שזו תקבע את אחוזי הנכות בעניינו.
גם אם התובע הוכר כמי שזכאי לקבלת תגמולים, הוא יוכל לשוב ולהגיש תביעה בגין החמרת מצב בעתיד. את הבקשה ניתן להגיש גם זמן רב לאחר פרוץ המחלה וקבלת התגמולים לראשונה. לאחר הגשת התביעה בגין החמרת המצב, התובע יוזמן שוב לוועדה רפואית על מנת שתקבע האם באמת הוחמר מצב התובע לרעה ביחס לקביעה הראשונית באשר למצבו.
הן על החלטת קצין התגמולים והן על קביעת הועדה הרפואית ניתן לערער.
